יום ראשון, 21 בפברואר 2016

ליידי לייק

ליידי לייק / יובל אברמוביץ

335 עמ'. הוצאת כנרת זמורה ביתן.





וואו, איזה ספר!!!
מדובר בעוד ממתק ספרותי רב רבדים מבית היוצר של יובל אברמוביץ', שלא הצלחתי להניח מהיד.

אלי, רווקה בת 38, היא מישהי שכל רווקה "זקנה" יכולה להתחבר אליה בקלות. כולל המשפחה והחברים הניג'סים, וכמובן עולם ההכרויות ברשת שזוכה לביקורת עוקצנית ומדוייקת, כולל קטעים שנונים שקראתי שוב ושוב וגם הקראתי לחברות.
בדרכה למצוא את האחד שלה - היא נתקלת לגמרי בטעות ולגמרי במקרה בסרטון קצרצר שמסבך את חייה בדרכים שהיא לא יכולה הייתה לצפות גם בסיוטיה הגרועים ביותר.
נפלאות וסכנות האינטרנט והרשתות החברתיות על כל החשיפה שבהן והצורך להיזהר עם המידע שאנו מספקים - זוכים בספר לטיפול נפלא, דרך עלילה מותחת ומפתיעה, שככל שהיא מפחידה והזויה, ברור לקורא שזה יכול לקרות לכל אחד ואחד מאיתנו. רשת האינטרנט נותנת בידיו של כל גולש המון כוח, אבל כוח בידיים הלא נכונות הוא אף-פעם לא דבר טוב. ולא חסרים מטורפים שם בחוץ, כפי שאלי מגלה מהר מאוד.

בדרך לפתרון התעלומה וההיחלצות מהסבך תוך סכנה לכל מה שיקר לה, אלי משתפת אותנו בלא מעט מחשבות על זוגיות, הורות, מערכות יחסים, הכרויות, רווקות מאוחרת, ודברים רבים שכל קורא יכול להבין ולהתחבר אליו.

בכתיבה של יובל התאהבתי כבר מהעמודים הראשונים של "נא להתנהג בהתאם", וגם הפעם הוא עומד בציפיות ולא מאכזב.
מותחן עכשווי מתובל בהומור, ציניות והמון שנינות, מפתיע ועם סוף לא צפוי שלא נופל לרגע לשום מלכודת של בנאליות.
מומלץ בחום.

יום שני, 8 בפברואר 2016

יוצא לאור - סיפור קצר

ארבעה חודשים. ארבעה חודשים ללא תשוקה, ללא מגע, ללא אהבה. ארבעה חודשים בהם לא ראיתי את חיוכו, לא נגעתי בפניו, לא נשקתי לשפתיו, לא שמעתי את קולו, לא חשתי במשקל גופו.

והנה, ראש השנה הגיע, תקופת החגים התחילה, ואני - לבד. בלעדיו. לראשונה, התחלתי לפנטז על אחרים. על מגע זר, על פנים אחרות, על מבט לא מוכר. לא אהוב ולא אוהב, אבל מנחם. העיקר להרגיש שוב, להרגיש משהו. להרגיש נחשק, להרגיש רצוי, להרגיש שוב ידיים גבריות חזקות מלטפות ונוגעות, עוטפות ומגוננות. גם אם רק לזמן קצר. גם אם זאת אשליה. מצאתי את עצמי מקשיב שוב ושוב לעברי לידר שר "מלטף ומשקר", וידעתי – כשאתעורר בין זרועותיו של זר, אניח את ראשי על כתפו, אעצום עיניים, ואדמיין שאלו זרועותיו של אור שמחבקות אותי. אדמיין שאם אפקח את עיניי – בסוף אראה את פניו, כשהוא מביט בי באהבה, או ישן בשלווה גמורה לצידי.

התחלתי להתגעגע לתשוקה. להתגעגע לאהבה. חיכיתי להן שנים, והיה לי כל-כך מעט מזה, לעזאזל. בגיל 25, אור היה הראשון שלי. כן, זה נדיר. כולם חושבים שכל ההומואים מתחילים מוקדם. ואולי הם צודקים, אולי זה רק אני. כך או כך, אור היה הראשון שחדר לגופי, אבל יותר מזה – הראשון שנכנס עמוק ללבי. אבל אפילו לא זכינו להיות יחד כמו כל זוג רגיל. הוא למד בבאר-שבע, אני בחיפה, והתראינו רק בסופי שבוע, ולפעמים גם פחות מזה. כל דקה ביחד הייתה פרוייקט מתוכנן ומדוקדק – אבל כל דקה ביחד הייתה שווה את הכל. וכך זה נמשך שלוש שנים. שלוש שנים שבהן כל שנות ההמתנה שלי השתלמו. הייתי מאושר.

ואז אור סיים ללמוד. הוא רצה שנעבור לגור ביחד. הסכמתי. אין דבר שרציתי יותר. שכרנו יחד דירה באזור המרכז ומצאנו עבודות לא רעות בכלל בהתחשב במעט הניסיון שלנו. העתיד נראה ורוד - בכל מובן אפשרי.

אבל אור רצה גם שאצא מהארון. רצה שאספר להוריי, לאחותי, לאחי, לחבריי, למכריי - שהוא האהבה שלי. שהוא האחד - האיש שאני אוהב והולך לחיות איתו. לא האישה. לא יכולתי. פחדתי. אני עדיין פוחד, אפילו עכשיו. הנושא הזה תמיד עמד באוויר בינינו, כמו הפיל הענק בחדר שאף אחד לא מדבר עליו, אבל כולם יודעים שהוא שם, ושמתישהו הוא יתחיל לצעוד ולרמוס את כל מה שייקרה בדרכו. כל עוד התראינו אחת לשבוע שבועיים ואפילו פחות – זה לא היה נורא במיוחד שאור מוצהר וגלוי ואני לא. היה לנו את הביחד שלנו, וגם כך רוב הזמן כמעט לא יצאנו מהמיטה, אוהבים ונוגעים, מטביעים כל רסיס של געגוע במיצי גוף, ומנסים למלא מצברים לעוד זמן ארוך, ארוך מדי - בנפרד.

אבל בשלב כלשהו אור התחיל ללחוץ.

"אם אנחנו רוצים חיים משותפים – אני לא מסוגל לחיות בחושך, חן. ניסיתי, חשבתי על זה, כי אני אוהב אותך כל כך, אבל אני פשוט לא יכול. אני רוצה ללכת איתך יד ביד ברחוב, ולהתנשק איתך על רקע השקיעה בחוף הים הציבורי. אני רוצה ארוחות חג משפחתיות אצל ההורים ואני רוצה לרקוד איתך בחתונה של אחותך. אני רוצה את הכל, חן. אני לא יכול אחרת."

וכך, לבסוף, הפיל הגיע, והתחיל לצעוד - ורמס את הכל. אור ארז את חפציו והלך לדרכו, ואני נשארתי בארון, ובחשכה.

________________

בחול המועד סוכות הייתי בחופשה מהעבודה ויכולתי להתפרע. נמאס לי. הייתה לי פריחה מאוחרת ואני אמור להשלים פערים, לא לשבת ולהתגעגע לאהבה גדולה שכבר לא תחזור. רציתי שייגעו בי, שיחבקו אותי, שיגרמו לי לגמור. ובעיקר רציתי שייקחו ממני את הכאב.

אז התחלתי ללכת לפאבים, וקפצתי לגנים, ופתחתי פרופיל ב"גריינדר"... והתחלתי למצוא אותם. אני נראה טוב וניסיון כבר יש לי, אז זה לא היה קשה כמו שחשבתי שיהיה. בירה או שתיים וזה הפך ליותר ויותר קל גם בשבילי. רגעים גנובים בחניון מזדמן או בפארק מאחורי שיח, בסמטה חשוכה ובחדרי מדרגות, לפעמים המשכתי אליהם הביתה. לעולם לא אליי. הבית שלי נשאר מחוץ לתחום. לא היה לי מושג מי הם ומה הם, לפעמים אפילו לא איך קוראים להם. אז הכתובת ומספר הטלפון שלי נותרו חסויים. נתתי להם את הגוף ואת התחושות ואת המגע, את הרוק ואת הזיעה ואת הזרע. לפעמים נתתי גם את הלילה, כדי להתעורר במיטה שלהם, להרגיש את חום גופם לצידי או מאחוריי ולפנטז על ביחד.

אבל לא את הלב. את לבי המנופץ לרסיסים שמעולם לא הצלחתי להדביק – ארזתי בקופסה אטומה ועטפתי היטב, ואז הכנסתי לתיבת אוצרות ונעלתי. אף אחד לא יקבל את המפתח, החלטתי. את הלב שלי אף-אחד אפילו לא יראה. לעולם. הוא יישאר בחושך, בדיוק כמוני.
________________

הזמן חלף. התפרעתי אבל הקפדתי לשמור על עצמי, ולעשות גם בדיקות דם פעם בחודש. מעולם לא רציתי למות. ההיפך הוא הנכון. רציתי להרגיש שוב חי.

ואז התחלתי לשאול את עצמי – מה אם מישהו שאני מכיר יראה אותי? או מה אם מישהו יזהה אותי איכשהו ויחשוף את זהותי? עד מתי אצליח ללכת בין הטיפות ולא להירטב? ופתאום הבנתי – עמוק בפנים, נמאס לי מהאפלה. נמאס לי להיות תקוע בארון החשוך, אבל אין לי אומץ לצאת ממנו בעצמי, אז אני עושה כל דבר אפשרי כדי שמישהו יבעט אותי מתוכו. אני מת שמישהו יגלה ויניח את כל הקלפים על השולחן. את כל הקלפים שלי, שנדבקים לי ליד מרוב פחד. ואם זה יקרה - לא יהיה עוד שום תירוץ שימנע ממני לחזור אל האיש שאני אוהב. שום דבר לא יעמוד עוד בדרכי. בעיקר לא אני.

לקח לי קצת זמן – לעזאזל, על מי אני עובד? לקח לי המון! – אבל הבנתי. ואז הבנתי עוד משהו: אם המכשול היחיד שעומד בפניי הוא אני, אם אני זה שמסתיר מעצמי את השמש – הגיע הזמן להזיז אותי משם. אני עושה לי יותר מדי צל.

עשיתי כמה בירורים. לאור ולי היו כל מיני מכרים משותפים, אבל צלצלתי למי שהייתה חברה טובה במיוחד שלנו בתקופת הלימודים, והחזקתי אצבעות שהיא שמרה על איזשהו קשר איתו, אפילו בפייסבוק. היא ענתה לי אחרי צלצול אחד, ומאוד שמחה לשמוע את קולי, ועוד יותר שמחה לשמוע את השאלה שלי. כן, אור עדיין פנוי. היו לו כמה "מבקרים", אבל כולם נעלמו אחרי פעם פעמיים. מאז שנפרדתם, היא אמרה, הסטטוס שלו בפייסבוק מעולם לא השתנה ל"במערכת יחסים". הוא נשאר לבד. ציפורי שיר מרהיבות פרשו כנפיים בתוך הבטן שלי, מרפרפות בחוזקה, רוצות לעוף ולזמר.

 "יעל, אני צריך שתבררי עוד משהו קטן בשבילי. את יכולה?"

לא ביקשתי מספר טלפון. לא הייתה לי שום כוונה לצלצל אליו קודם. ידעתי בדיוק מה אני רוצה.

________________

חול המועד פסח, ואור בחופש. כאמור, אני עדיין פוחד. אבל אני לא מתכוון לסגת עכשיו. יעל נתנה לי את כל הפרטים, ואני לא מתכוון לבזבז אפילו דקה אחת נוספת. בקושי ישנתי בלילה, ובשש בבוקר נכנעתי וקמתי. התקלחתי, התלבשתי, והעברתי את הזמן בקריאה ובשתיית שלושה ספלי קפה. נטול קפאין. אני ממש לא זקוק למשהו שיעיר אותי.

תשע בבוקר עכשיו. אני נושם עמוק. זהו. הגיע הזמן. אני לוקח את הנייד ואת צרור המפתחות, כולל המפתח לתיבת האוצרות הנעולה ההיא, וניגש אל הדלת. נגמרו המשחקים, נגמרו המחשכים... אפשר לצאת.

קוראים לי חן שחף - ואני יוצא לאור.


יום ראשון, 7 בפברואר 2016

ואז בדיוק התאהבתי בך

ואז בדיוק התאהבתי בך / שרי גל

232 עמ'. הוצאת מטר




חביב מאוד, קריאה קלה, אפשר היה לחסוך מאיתנו חלק נכבד מתיאורי הפרוייקט שגיבורת הספר עובדת עליו בעבודה שלה, והסצנות הלוהטות היו דלות עד רחמים.

ועדיין - ספר מהנה עם הרבה הומור וכמה הברקות שנונות וחמודות ביותר.

תקציר:

"זה תמיד מתחיל במהירות שיא. שני אנשים יושבים מול מסך המחשב ומנהלים משחק פינג פונג או אולי נכון יותר לומר משחק טניס, כי החבטות ארוכות יותר ותמיד יש הגשת פתיחה שרצוי שתהיה אלגנטית מאוד. עם דן זה התחיל באלגנטיות. "
לרות מנדלשטיין, רווקה תל-אביבית בת 32, 178 ס"מ בלי עקבים, עובדת בחברת היי-טק, בעלת לשון חדה והתנהגות חסרת מעצורים, נמאס. נמאס לה לצאת לדייטים עם גברים שהיא פוגשת באינטרנט ולהתאכזב שוב ושוב.
נמאס לה להשקיע, להתאמץ, להיות נחמדה, מבינה, סקסית וקלילה ואז לסבול משברון לב או מהאנגאובר זוועתי או גם וגם - עד הדייט הבא. אמא שלה מתה, אבא שלה נעלם כשהיתה ילדה וסבתה האהובה מתחילה לדאוג.
רות מגיעה למסקנה ששיטת הבחירה שלה לא מוצלחת, ומחליטה לערוך סינון מוקדם. למצוא דרך להביא אל תיבת האימייל שלה רק גברים שמתאימים לה. בעזרת חברותיה הטובות, אורנה ואיילת, היא מחברת את השאלון המושלם ומעלה אותו לפרופיל שלה באתר ההיכרויות החביב עליה. אין לה מושג לאן זה יוביל אותה, או, נכון יותר, את מי זה יוביל אליה.
רות פוגשת כמה וכמה גברים שנענים לאתגר וממלאים את השאלון המפתיע שלה. היא מתלבטת, מתחבטת, בודקת אותם מכל הכיוונים, ובסופו של דבר נשארת עם שניים, שהגיעו אל הישורת האחרונה.

האם תבחר את דן המקסים, טוב הלב, היציב והמשקיען, או דווקא את רם – שהוא... ההפך הגמור?

בית הסודות

בית הסודות / מיכל חזון
294 עמ'. הוצאת משכל ידיעות ספרים.



הספר הזה הרגיש לי קצת כמו חיבור בין אורלי קראוס-ויינר למרסל מוסרי. 
טוב לחובבי הסאגות המשפחתיות. 
הכתיבה טובה וקולחת, המתכונים בתחילת כל פרק מתבלים את הספר בניחוחות וטעמים.

שם הספר והתקציר מבטיחים סוד גדול ונורא, והעניין מתגלה כבר בפרקים הראשונים. בנוסף - הסוד לא גדול ולא נורא, ובכלל לא ברור למה הוא נשמר כסוד. מהבחינה הזאת - אכזבה. 
עדיף לא לצפות לסוד מסעיר, אלא לדעת שפשוט מדובר בסיפור משפחתי רב-דורי.
3 כוכבים מתוך 5.

תקציר:
"לפעמים, סוד שמתגלה יכול להרוס חיים שלמים. לכן צריך לבחור מה רוצים לראות ומה רוצים לשמוע. מי ששומר ממך סוד, בדרך כלל עושה את זה לטובתך. ומי שמגלה לך, עלול להכביד לך על הלב יותר משק של אבנים."

בשכונה באור יהודה, בבית אפוף ריחות של תבלינים משכרים, מעדנים מפתים וסודות כמוסים, גרה שרונה עם שלוש דודותיה. שלושתן – אמל המעשית והאמיצה, אלואיז הרגישה והעדינה וטויה ויקטוריה החושנית והסוערת – מגוננות בכל כוחן על אחייניתן מפני סוד העובר במשפחה זה דורות. שרונה דווקא נחושה לגלות מהו הסוד, גם במחיר אושרה שלה. אך האם הגילוי שווה את המחיר?

הרומן מגולל את תולדותיה הססגוניות של המשפחה, החל בבגדד של ראשית המאה העשרים ועד ישראל של ימינו, ופורש יריעת חיים שבה הכול מתערבב עם הכול: מציאות ודמיון, מתכונים ונבואות, שקרים ואהבה.


מיכל חזון היא סופרת, תסריטאית, מחזאית ובשלנית. זהו הרומן הראשון שלה למבוגרים, והוא מבוסס בחלקו על סיפור חייהן של סבתה ואחותה ושל שבט הדודות שהקיפו אותה בילדותה.

צימר בעיר

צימר בעיר / דליה רוזנפלד

160 עמ'. הוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת.





ספר קליל, מהנה, חמוד וכייפי.
הדבר העיקרי שהפריע לי הוא, שעם עורך מוכר ונחשב כמו אמנון ז׳קונט - כמות שגיאות ההגהה והפיסוק פשוט גדולה מדי.
מעבר לזה, הייתי ממש שמחה לקרוא עוד כמה סיפורים שהתרחשו בצימרים. 
אפילו ספר נוסף שהוא קובץ סיפורים בלבד יכול להיות מאוד נחמד.

תקציר:
דליה רז, אמנית קרמיקה מצליחה מתאלמנת במפתיע מבעלה שנהרג בפיצוץ מסתורי במפעל בו עבד. בצערה וייאושה היא מחליטה על מהפך בחייה. היא מקימה עסק חדש, השכרת חדרים לפי שעה ["דיי-יוז"] למפגשים אינטימיים לזוגות.

עולם חדש, זר מוזר ומסקרן נפתח בפניה. היא אוגרת סיפורים משעשעים, טראגיים ודרמטיים. סיפורים על סקס, בגידות ויחסים אסורים. דליה מחליטה להעלות על הכתב את החוויות שצברה ומוציאה לאור ספר שעוסק בסיפורים שאירעו בצימרים. סיפור חייה המרתק נפרש בפני הקורא כשהוא שזור בסיפורים על אנשים כמונו המשתמשים בשירותי האירוח אותם היא מספקת. הסיום מפתיע ובלתי צפוי.


הספר מבוסס כולו על סיפורים אמיתיים שאכן אירעו במציאות. השמות שונו ופרטים עוותו בכדי למנוע פגיעה בפרטיות. 

לוכדת הפרפרים

לוכדת הפרפרים / רונית דור

207 עמ'. הוצאת זמורה ביתן.






כתיבה נהדרת וקולחת.

ספר עכשווי, מהיר, סוחף, סקסי, ומפתיע שוב ושוב.
דמויות וסיטואציות אמינות ואנושיות עד מאוד.
הצגה נהדרת של רשת האינטרנט כחלק מחיינו, כמו גם עולם הצ'אטים וההכרויות ברשת .

חסרון - מעבר בין שלושה זמני התרחשות שונים בחלק הראשון של הספר - הקשה מעט לעקוב אחרי קו העלילה. שני זמנים היו מספיקים.
אבל ברגע שמבינים את ההקשרים - זה שווה הכל.

נהניתי מכל רגע והתקשיתי להניח את הספר מהיד.

מומלץ בחום!

יום רביעי, 3 בפברואר 2016

הכחול שבעינייך

הכחול שבעינייך / ג'וד צ.

309 עמ'. הוצאה עצמית.




וואו. איזו רכבת הרים רגשית מטלטלת הספר הזה העביר אותי!
צחקתי, בכיתי, התרגשתי, פחדתי, התרגזתי, נדלקתי, התגעגעתי...

אתחיל ממה שהייתי מתקנת
*הגהה ועריכה נוספת לסימני הפיסוק. אני קשוחה בקטע הזה. 
אבל - וזה אבל חשוב - במקרים רבים פיסוק בעייתי בא ביחד עם שפה דלה. כאן זה ממש לא המצב.
*הייתי גם מוותרת על אחרית הדבר - סתם כי זה סיום נפוץ מדי בז'אנר הזה, ולא אפרט כדי למנוע ספוילרים. שאר הספר מפצה על זה, בכל מקרה.

ועכשיו לדברים הטובים, ויש הרבה:
* כתיבה ושפה - השפה יפה, הכתיבה קולחת, ושזורה בדימויים שנונים ומבדרים ובהומור משובח, שגרם לי לחייך ואפילו לצחוק בקול רם.

* דמויות - הדמויות ממש חיות לנגד עיניי מרוב שהיו אמיתיות ומוחשיות. לא מדובר פה בעוד דמויות שבלוניות של סיפור רומנטי. יש להן המון אופי, לכל דמות יש סיפור אישי ועבר משלה, תחביבים, שאיפות וחלומות. אני ממש יכולה לראות את עצמי מתחברת איתן במציאות :)

* עלילה - וואו. וואו. כמה הפתעות ופיתולים חיכו לי במהלך הקריאה... הייתי חייבת להמשיך לקרוא כדי שאוכל לחזור לנשום סדיר. שילוב מסחרר ולא צפוי בין רומנטיקה מרגשת שעושה דפיקות-לב, למתח עוצר נשימה, ממש עד הרגע האחרון. זה לא עוד סיפור רומנטי במבנה שבלוני וצפוי, וזה כל מה שאוסיף לומר בנושא. אני לא רוצה לקלקל :)

* חום הלב ואש הגוף - בואו לא נשכח שזה לא רק סיפור אהבה, אלא גם רומן ארוטי. ומה אגיד לכם? הכינו את המגבונים! וגם מאוורר צמוד... החלקים הלוהטים של הספר משובחים, מגוונים ונפלאים, וגורמים לטמפרטורה וללחץ הדם לנסוק לגבהים.
תחזית מזג האוויר: חום ולחות במקומות הנמוכים. 

זהב ודיו

זהב ודיו / אילת סוטיצקי
ספר שני בסדרת תחרה וצבע
350 עמ'. הוצאת אהבות.




לביקורת שלי על הספר הראשון בסדרה


זאת לא קטילה, להיפך.
זה הקטע שלי עצמי, ולא קשור לכישורים ספרותיים או כתיבה. להיפך.
אני מתה על אילת - כאדם וככותבת. אישה אמיצה ואינטיליגנטית.
את הכתיבה של אילת אהבתי גם כשלא יכולתי לסבול את טליה.
אבל... כנראה שיש לי בעיה עם טרילוגיות... מסתבר. כי עזבתי את הספר באמצע לעת עתה (דגש על "לעת עתה").

****אזהרת ספוילר חמורה!!!! ל"תחרה וצבע" ו"זהב ודיו"****


את "זהב ודיו" אהבתי הרבה הרבה יותר מאת "תחרה וצבע". משהו בו הרבה יותר מקיף ורחב מבחינת נקודת מבט, והרבה יותר נוגע.

אז ככה - מה אהבתי?
הכתיבה סוחפת ונעימה כתמיד. אי אפשר לא לאהוב את הכתיבה של אילת, שאני מכירה עוד מהימים שהתפרסמה שלא כספר :)
הדמויות - לומדים יותר על בן. והוא מדהים. גבר נפלא ואוהב שגרם לי לדמוע מהתרגשות.
טליה - מתבגרת, מתפתחת, לוקחת אחריות על המעשים שעשתה ומכה על חטא. מתמודדת עם הקשיים שלה באמת, מתחילה לשתף את הסביבה, מזהירה אחרות שלא ינהגו כמוה. ויש סצנות שפשוט קדתי קידה ומחאתי לה כפיים בקול רם.
פשוט שאפו.
אבל משהו קרה לי אחרי עמוד 180 בערך. ליתר דיוק - אחרי שהיא קיבלה את ההצעה שלו לנסות להיות יחד, ואולי אפילו לגור יחד, ואחרי המון דמעות של שמחה והתרגשות על זה. הרי לזה אנחנו מייחלות כשאנחנו קוראות רומנטיקה - לרגע שבו שני הצדדים יבינו שהם לא יכולים לחיות זה בלי זו, מתגברים על המכשולים - ומחליטים להיות יחד.
הבעיה היא, שמשם ואילך - מבחינתי - העסק סגור. הסיפור נגמר. לא מעניין אותי מה קורה הלאה. לא מעניין אותי מתי הם מתחתנים, אם היא נכנסת להריון או לא ומתי ואיך, כמה ילדים יש להם, במה היא עובדת ואיזו בחורה מגניבה היא לוקחת כסייעת. בטח שלא מעניין אותי ראיון העבודה שלה עם הבחורה הזאת או ההסדרים הכספיים והחוקיים שכרוכים בזה. פשוט לא אכפת לי. הם יחד. זה מה שחשוב לי.
מבחינתי הייתי מכניסה את 180 העמודים האלה לספר הראשון וקוראת אותו כספר יחיד וזהו. אין לי כוח לטרילוגיות.
אז זהו. מצטערת. פרשתי :(
אין בזה כדי להעיד על הכתיבה או על הספר. זה לא הוא - זה אני :)
הכתיבה נפלאה ומרגשת כרגיל (וכאמור - יותר, לדעתי). אני גם מאמינה שאחזור לספר מתישהו, כי אני כן טיפה סקרנית לקרוא על ההתמודדות של טליה ובן עם הנושא שגילו לי שעומד לצוץ בהמשך.
אבל בינתיים - פורשת. הם ביחד וזה מה שחשוב לי כרגע (רבאק, הזלתי דמעות בגללם!).
כל היתר זה סוג של אנטי-קליימקס וירידה חדה במתח שלי.

אין לי, למעשה, אף מילה "רעה" להגיד.

ככה אני אישית מרגישה לפעמים לגבי ספרים מהז'אנר. זאת לא הסופרת ולא הספר, ובטח שלא כישורי הכתיבה :)


לביקורת שלי על הספר הראשון בסדרה

תחרה וצבע

תחרה וצבע / אילת סוטיצקי (ראשון בסדרת תחרה וצבע)

478 עמ'. הוצאת אהבות.





כתיבה מופלאה, נוגעת, אמיתית, חשופה וסוחפת.
דמות ראשית אמינה, עגולה ועמוקה.
שילוב הדברים שכולנו מכירים מימינו - בלוג, פייסבוק, טוקבקיסטים - קסום וחווייתי, ומאוד קל להתחבר לזה.

ו... הכתיבה הנהדרת הם הדבר היחיד שהחזיק אותי לאורך שליש מהספר לפחות. היו רגעים שבהם המשך הקריאה הרגיש לי כמו מטלה, והסתפקתי בקריאת 5-10 עמודים ביום, רק כדי להתקדם.

הדמות הראשית היא הבעיה העיקרית שלי - היא מעצבנת, בלתי נסבלת, אגואיסטית, אגוצנטרית, מרוכזת בעצמה, חופרת, משחקת משחקים מטופשית של בת טיפש-עשרה, לא רואה ממטר אף-אחד מלבדה, ובעיקר - מריצה לעצמה סרט בראש, ומתרסקת כשלא כולם חיים לפי התסריט שהיא רקמה. ובדרך היא רומסת את כולם בלי לעצור ולחשוב אפילו לרגע אחד.

לא ברור למה היא מתאהבת בבחור מלכתחילה, מלבד העובדה שהוא פשוט היה שם וזהו, ונתן לה קצת יחס. זה יכול היה להיות כל אחד, כי היא מתוסבכת ובודדה ומאוד צמאה לאהבה וחום. 

סצנות הסקס קצרות, לא מגוונות במיוחד ולא מרתקות, לא מעוררות, לא מלהיבות ולא מרגשות. הסקס גם מרגיש מנוכר וסתמי, חסר כמיהה ורגש אמיתיים, לא רומנטי בעליל, בין בחור שמצא לו יזיזה נוחה, לבחורה מתוסבכת שמאוהבת בו מעל הראש בלי סיבה נראית לעין מלבד אורגזמות (ואפילו לא רצף!), שמריצה לעצמה סרטים בראש, למרות שהוא ברור מאוד בכוונותיו כלפיה מהרגע הראשון ולאורך כל הזמן.

אחרי הדבר הנוראי והפוגעני שהיא מעוללת לו בסוף הספר - רוב האנשים היו מוציאים נגדה צו הרחקה, ומקווים שהיא תתרחק מהם ומהסובבים אותם ושלא יהיו להם יותר צרות. לא ברור לי איך יש המשכים לספר, שבסופם, כראוי בספרים מהסוג הזה - השניים האלה מאוהבים וחיים ביחד. הוא צריך להיות אידיוט כדי להתקרב אליה שוב. היא פשוט מסוכנת, וחוסר הכבוד שלה לפרטיות של מי שהיא טוענת שהיא אוהבת פשוט מחרידה. אאוטינג הוא אחד הדברים הכי איומים והרסניים שיש בעיניי בעידן הרשת. פשוט פשע בלתי-נסלח.

שורה תחתונה: זה לא סיפור רומנטי-ארוטי, זה סיפור על בחורה עם הפרעה קשה, וככזה - הוא מופלא ואמין עד מאוד, ובעיקר כתוב באופן נהדר וסוחף.
בזכות הכתיבה של אילת המקסימה - ולמרות הביקורת הנ"ל - כנראה שאמשיך לספר השני.

יום שלישי, 2 בפברואר 2016

יוזמה חדשה - ספריות בתחנות רכבת ברחבי הארץ

יוזמה נהדרת, לדעתי. כל הפרטים כאן.

מרכבות באיילון / לימור מויאל

מרכבות באיילון / לימור מויאל

285 עמ'. הוצאת גוונים





הספר הזה הוא מעבר לעוד ספר טוב.

הוא מלא באהבה ותשוקה, ומסוגל להושיט יד ולגעת לכם ברגשות מכל קשת הצבעים - 
הוא יעציב אתכם (ועצוב זה הרי BLUE באנגלית), יגרום לכם להסמיק ולבעור באודם אש התשוקה, יגרום לכם להוריק מקנאה, יעורר בכם מחשבות נוגות בסגול כהה, ויגרום לימיכם להאיר ולזרוח בכתום ובצהוב.
אה, ויש גם ורוד, כמובן :)

הסיפור שופע חוכמה, תובנות ואמירות, שברור כי נכתבו בדם ליבה של הסופרת - ואפשר לחוש בזה ולהתחבר לזה, זה נוגע. כל אחד יכול למצוא את עצמו בין השורות.

הדמויות עמוקות, אמינות, עם סיפורי חיים משלהן, תקוות וחלומות. הרגשתי כאילו הן ממשיות לחלוטין, חיות ובועטות, ולאחר שבוע של קריאה, כאילו הן חלק מחבריי הטובים ביותר.

סגנון הכתיבה מרענן וייחודי. אם שמים לב - הסיפור מלא סמלים, מטאפורות ומסרים; כל שם, מקום ואפילו מזג-אוויר נבחרו בקפידה ויש להם משמעות.
את כל זה מלווה גם פסקול, שמהווה חלק קסום מהחוויה (ממליצה לקרוא עם יוטיוב לייד).

בכיתי, צחקתי, קיוויתי, התפללתי - והתאהבתי.

אני אוהבת לומר שאפשר לדעת שקוראים ספר טוב כשקשה לחכות לסוף הספר ולדעת איך הוא נגמר - אבל גם לא רוצים לסיים אותו.

אני מתגעגעת לדן ותום, אך הם באמת חבריי הספרותיים עכשיו, אז אולי פשוט אצור איתם קשר מתישהו... :)

לסיכום - מדובר ב-work of art וגם ב-work of HEART.

הדבר היה ככה

הדבר היה ככה / מאיר שלו

226 עמ'. הוצאת עם עובד.





מאיר שלו כתב לנו כאן ספר מפולפל ומהנה, שמבוסס על המשפחה האמיתית שלו עצמו, על סבתא שלו והאובססיה שלה לניקיון (ברמות מפחידות - אתם הולכים להיות ממש בהלם), ומצד שני תגלו בה גם דברים שובבים שיפתיעו אתכם, מתובל בהמון היסטוריה מקומית על הדרך, ובשפע - שפע!! - של שנינות, ציניות והומור, פלוס ביטויים מצחיקים שלא אחשוף כאן כדי לא לקלקל את ההנאה מהספר.
הספר כתוב, כרגיל אצל שלו, בצורה רהוטה, מבריקה, קולחת ופשוט נפלאה. 
ספר קטן מימדים, קצר וקליל - שאסור להחמיץ.

על הספר בויקיפדיה

מתוך התקציר:
מאיר שלו מגולל את קורות משפחתו בספר אוטוביוגרפי שגיבוריו הם הסבתא טוניה, סבא אהרון וייטי ועה, אמו ואביו, הדודים משה, יצחק, יעקב, ביניה, איתמר ומנחם.
"טוניה היתה סבתא שלי, אם אימי, ובעיני היא לא היתה משוגעת כלל. היא היתה אחרת. היא היתה שונה. היא היתה מה שאנחנו מכנים "טיפוס". היא היתה אישה לא קלה, אם אתבטא בעדינות, אבל משוגעת? זה לא. אך כמו בעוד עניינים, גם בעניין הזה לא הכל מסכימים אתי. יש חולקים עלי בכפר ובמשפחה.

סיפור מצחיק ומעציב, אמיתי אך לא ייאמן, שתחילתו ריב אחים ואחריתו ליל אהבים, שהתרחש באוקראינה ובפלשתינה, בארצות הברית ובישראל, על שואב-האבק של סבתו של מאיר שלו ומעט גם עליה עצמה.

התשוקה לשרוד

התשוקה לשרוד / דנה לוי אלגרוד (ראשון בסדרת התשוקות)

414 עמ'. הוצאה עצמית.



וואו. לספר הזה יש פגמים רבים. אציין את אלו שהפריעו לי יותר מכל.

1.  כתיבה ועריכה.
הכתיבה מאוד לא בוגרת. דרושה עריכה רצינית כדי לתקן את המחסור בסימני פיסוק ראויים, שגיאות הכתיב, והשינוי המתמיד בנקודת המבט (שלעיתים משתנה באותו משפט!), דברים שהפכו חלקים רבים בספר למשונים ופשוט בלתי מובנים. זה במצב ממש ממש גרוע. מצטערת.

2.  "מרי סו".
הדמויות הראשיות הן, באופן מוחלט, "מרי-סו" (במקרה של אווה) ו"מרטי-סו" (אית'ן ואנטולי). 
הסבר: מרי סו - דמות שהיא בעצם הכותב עצמו (או לפחות איך שהוא רוצה להיות). לכן, באופן טבעי, דמות מושלמת; יפהפייה להפליא לרוב, בעלת צבע עיניים/שיער מיוחד ושונה; מוכשרת להפליא לרוב מחוננת מוזיקלית ובקסם; בעלת עבר טראגי; ולרוב קרובת משפחה או מאהבת של אחת או יותר מהדמויות הראשיות של הפאנדום. מרי-סו בזכר מכונה"גארי סטו",  אבל מאחר וזה פחות נפוץ, יש ווריאציות נוספות על השם. המונח 'מרי סו' נוצר בפאנדום בשביל הפאנדום המקורי של הסדרה "מסע בין כוכבים" כשפאולה סמית' כתבה סיפור הומוריסטי על לוטננט מרי סו, המושלמת להפליא, שמצילה את האנטרפרייז. 
פירוט רב יותר על המונחים (אנגלית): http://www.urbandictionary.com/define.php?term=Mary+Sue

אווה ואית'ן אינן דמויות אמינות בשום צורה. הן "מרי סו" אולטימטיביות פר אקסלנס.

בנוסף – כל הדמויות שטוחות לחלוטין. הן פשוט נורא יפות ומוכשרות, ואנחנו לא יודעים עליהן דבר – התקוות והחלומות שלהן, אהבות ושנאות, רקע מסוג כלשהו. הן פשוט פוסטרים של אנשים שמאוהבים בטירוף בגלל שהם כל-כך יפים ומושלמים עם עיניים מהממות...

3.  סצנות הסקס – 
אני מצטערת, הן פשוט משעממות עד מוות. ולשמוע דמות שנכתבה ע"י אדם בוגר חושבת שכל דבר מלבד התנוחה המיסיונרית הוא לא "לעשות אהבה" – נו, באמת! זה היה הגיוני אם הדמות הייתה בתולה בת 13, לא אשה צעירה מלאת אהבה ותשוקה בספר שהוא לכאורה ארוטי. זה על סף המביך. מצטערת.

4.  חוסר אמינות.

אז החבר'ה הצעירים האלה חוששים מהריון לא רצוי – ובצדק, זה סוף העולם וכל זה... אז למה לכל הרוחות הם לא עושים שום דבר כדי למנוע את זה?! אף-פעם. אפילו לא פעם אחת. בחייכם!
ו... איך ייתכן שבתים רבים פשוט מחכים להם ריקים – ובכל זאת, יום לאחר מכן ה"רחוב" מלא שכנים, שצצו יש מאין? לאנשים אפילו יש שם עבודות ובית-ספר... רגע – מה?
ואלו רק כמה דוגמאות.

5.  מערכת יחסים עם פוטנציאל אלים ומתעלל הם לא כוס התה שלי.
אית'ן הוא לא אלפא-מייל. הוא בריון אלים, יהיר ושתלטן, ואווה מפחדת ממנו ומהתגובות שלו באופן קבוע. היא מתחילה לפחד אפילו לדבר עם גברים אחרים!!! זה לא רומנטי! כל ההתנהגות שלו זועקת "בן-זוג מתעלל ואלים לפנייך – תברחי כל עוד את יכולה!"

לפעמים התקשיתי להאמין שאשה כתבה את זה... הרשו לי להזכיר לכם שזוהי אינה מערכת יחסים בדס"מית מהסוג של מסירת-שליטה-מוחלטת-בהסכמה-הדדית. זאת פשוט מערכת יחסים לא בריאה, מתעללת ומאוד מטרידה.
תראו בעצמכם. הנה לינק לכתבה על נושא חשוב מאין כמוהו! סימנים לכך שאת בקשר עם גבר אלים (או שעשוי להפוך לכזה): http://www.clalit.co.il/he/your_health/family/mental_health/Pages/abusive_partner.aspx

וזהו בערך. או לפחות, זה העיקר. 

צמד הספרים של דניאל גלטאואר

טוב נגד רוח הצפון + כל שבעת הגלים / דניאל גלטאואר
הוצאת "כתר"





קודם כל, את הספרים הללו קראתי לפני יותר מחמש שנים. לקחתי מהספריה את הראשון, ואחרי שקראתי - רצתי לקנות לי אותו שיהיה לי בבית. ברגע שיצא השני קניתי מייד, וקראתי את שניהם שוב :)
אח"כ גם קניתי אותם מתנה לאנשים שאני אוהבת, לפחות פעם אחת.

הדמויות: אמי וליאו.

העלילה: 
צמד הספרים מתחיל בהכרות ברשת, אבל לא הכרות רגילה - הכל מתחיל מטעות בכתובת מייל. אמי רוטנר מנסה לבטל מנוי למגזין כלשהו, ומגיעה אל ליאו לגמרי בטעות.
והטעות הזאת גורלית.
אחרי חלופת מספר מיילים שגויים נוספים, מביכים ומתנצלים - הם מתחילים להתכתב. ואת ההמשך קל - אבל גם קשה - לנחש. מחכות לכם הפתעות.

בתקציר הספר נכתב:
האם הודעת מייל שנשלחה בטעות יכולה לטלטל חיים שלמים?
"כשאני רואה מייל ממך בתיבה, הלב שלי הולם. כך זה היום, כך היה אתמול, כך היה לפני שבעה חודשים", כותב לֵיאוֹ לַייקֶה לאֶמִי רוטנר בעיצומו של הקשר ביניהם, שהחל בטעות קטנה בכתובת. הציפייה ההדדית למצוא הודעה חדשה בתיבה הופכת בהדרגה למרכז הווייתם של השניים, אבל לרגשותיהם אסור לקבל ביטוי בעולם שבחוץ.

לא אספר לכם איך נגמר הספר הראשון - פשוט לכו לקרוא את צמד הספרים המקסימים הללו. נסו להשיג מייד את שניהם, כי הספר השני ממשיך מייד בנקודה שהראשון נגמר בה, ולא תרצו להישאר באוויר.

הספר הזה נגע לי בהמון מקומות עמוקים ורגישים, והביא איתו תובנות על אהבה, על זוגיות ומשפחה, על החיים, וכ"כ כ"כ הרבה רגש והפתעות. הסיפור עכשווי ואנושי, מהסוג של יכול-לקרות-לכולנו, והכתיבה קולחת, נוגעת וסוחפת.

יותר מחמש שנים אחרי, והסיפור עדיין חי אצלי בראש - ובלב.

השיגו לכם אותם - ותתכוננו להתאהב.

סודות באחוזת השושנים

סודות באחוזת השושנים / הילה ארוון.
הוצאת ה. ארוון. 572 עמודים.



איזה כייף של ספר. שונאים-סיפור אהבה עם המון הפתעות, עליות, מורדות, מתח והתרגשות.

הדמויות הראשיות: רומי ויואב. דמויות עגולות בעלות היסטוריה, אופי ועומק, שגם מתפתחות במהלך הספר, ממש אל מול עינינו.

העלילה

רומי מנסה להציל את אחוזת השושנים מהרס בידי דחפוריו של יואב, יזם נדל"ן רב אמצעים והשפעה.
פרוייקט שימור אתרים רגיל מתגלה כמקור לדרמות, תעלומות, היסטוריה משפחתית, ואפילו רצח ישן ועלום-שם.
כשגנב מסתורי מתחיל לפעול באחוזה ולסחור בעתיקות - חייה של רומי מסתבכים ומתהפכים. אבל על הדרך פורצת לחייה גם אהבה, ממקום לא צפוי ומפתיע.

יומן ישן משתלב בעלילה וחושף תת-עלילה נוספת ומקבילה, ומהווה את אחת הפנינים הכי נפלאות ויקרות בספר הזה.

הכתיבה קולחת, יפה, ומלאת פרטים. 
ניכר כי המחברת כתבה על דברים שהיא בקיאה בהם וחקרה אותם. למדתי לא מעט מהספר הזה, וזה ערך מוסף נפלא, שמעלה בעיניי את ערכו של ספר, והופך אותו מספר טוב לספר מצויין.

הסוף מקסים, מפתיע, ושובה לב כמו הספר כולו.
שורה תחתונה - לא להחמיץ.


(סקירה זו נבחרה לניוזלטר של הוצאת ePublish בינואר 2016)

ברוכים הבאים

אז מה אני מתכננת לנו כאן?

סקירות ספרים, המלצות וביקורות.

לינקים לחדשות מעניינות מעולם הספר והספריות.

תמונות ואיורים שקשורים לעולמות הללו.

ואולי, אולי, אולי... גם כמה דברים פרי עטי.

אז בואו נתחיל.